הן לא רק רוקדות – הן לומדות לאהוב את עצמן. ראיון עם טל מלכה, דאנס פקטורי על נשים שבאות לרקוד

הריקוד ככלי לחיבור עם העצמי

הריקוד, אשר מסורתית נתפס כשפה אמנותית של תנועה ופירוש, מגלם עבור נשים רבות גם כלי מזהה ומעצים. בכל מחול, בין אם הוא קונטמפוררי, היפ הופ או זומבה, קיימת הזמנה לחקור את הגבולות ולשבור מסגרות אישיות. ספרות מקצועית בתחום הפסיכולוגיה הגוף-נפש מעידה כי תרגול תנועתי תורם לשיפור התפיסה העצמית, להפחתת מתחים ולחיזוק מעגלי הביטחון. נשים שמגיעות לפלטפורמות כמו Dance Factory מדווחות על שינוי מהותי בתפיסת הגוף, כשהן עוברות מתנועה מבוקרת לפעולה ספונטנית המובילה לשחרור רגשי.

בעידן המודרני, נשים מותקפות מבחינה תקנית ויזואלית, ולרוב נדרשות להתאים את עצמן לסטנדרטים חיצוניים. רקדניות מתחילות בתהליך של עיבוד מחדש של דימוי הגוף, כשהן לומדות להסתכל במראה ולראות לא רק את היקפים ומידות אלא גם את הכוח והיכולת. ככל שהן צובעות בתנועותיהן ביטוי רגשי אותנטי, כך גדל הקשר בין הגוף לנפש, והן חשות ביטחון רב יותר גם מחוץ לסטודיו.

המסע של נשים ב-Dance Factory

Dance Factory נולדה מתוך צורך ליצור מרחב תומך שבו כל אישה – ללא קשר לניסיון קודם – תוכל למצוא ביטוי תנועתי ולהעצים את ביטחונה. הסטודיו, אשר נוסד לפני חמש שנים, מארח מגוון שיעורים בשיטות שונות, מיצירתיות עכשווית ועד תרגילים קלאסיים משולבים. לטענת טל מלכה, אחת ממייסדות המקום ובעלת ניסיון ארוך בהדרכת קבוצות, הדרך לריפוי אישי ולעידוד העצמי עוברת קודם כל דרך הפחד ראשון.

האווירה בסטודיו מאופיינת בתמיכה הדדית: המשתתפות נרתמות זו לצד זו, חולקות פרצים של הומור ומשתדלות לא להישפט. הן לומדות להקשיב לעצמן ולגוף, לשחרר פגיעות ולמצוא כוח פנימי. התהליך הזה מלווה בתרגול נשימות, מדיטציות קצרות לפני ואחרי האימון, וחיבור למוזיקה יוצאת דופן שמובילה אותן לחוות רגשות של שמחה, עצב ולעיתים גם כעס, בתנועה סוחפת.

תפיסת הגוף ושפת התנועה

בכל שיעור, המשתתפות עובדות על מודעות לגופניות. המדריכות מדגישות שהשפה התנועתית אינה דורשת שלמות מבטחת אלא כנות וכוונה. באמצעות סידרה של אימונים שחלקם מתמקדים בבסיס הפיזי – חיזוק, גמישות ויציבה – וחלקם באלמנטים אמנותיים כגון פריזמה של תנועות ומיצגי מחול קצרים, נוצרת אצל הנשים תחושת בעלות על הדרך. הלימוד מתבצע במחול מתוכנן היטב, אך תמיד משאירים פתח לביטוי אישי ופרשנות ייחודית.

אחת המשתתפות, יעל בת 32 מרמת גן, מספרת שפעם התביישה בגופה ואפילו נמנעה מחשיפה לחברים בחוף הים. לאחר כשישה חודשים מסודרים ב-Dance Factory היא חווה תהליך שעינה את יחסיה עם עצמיותה. "כשרקדתי לראשונה מול המראה, הבנתי שהגוף שלי הוא כלי שמבקש לדבר", היא אומרת, "והיום אני לא רק רוקדת – אני מביעה את כל מה שהיה רעוע בי בעבר".

החיים בשיעור

באמצע חמשת החדרים המרווחים של הסטודיו, נעים קצב ובדים שטוחים. המדריכות מתהדרות בהתייחסות אישית: כל אחת זוכה לגיבוי, תיקוף ולעיתים גם תיקון עדין של מנח גופני. "אנחנו מגיעות עם פנקס פתוח, רגישות ושאלות", מסבירה טל מלכה, "הצורך הוא תמיד למה, ולא רק איך. לכן כל שיעור מתנהל בהקשבה עמוקה, דיון פתוח בין קבוצת המשתתפות והמדריכה, ולאחר מכן אימון תנועתי הכולל משחקי תפקידים, אימון זוגות ולעיתים גם תרגילים קבוצתיים מפתיעים".

האינטימיות שהשיעורים מאפשרים יוצרת לעיתים קרובות חוויות של פגיעות נחשפת. חלק מהנשים בוחרות להסיר חולצה בטקט במהלך שיעור כושר מחול, או לשתף בסיפור אישי שבדרך כלל מסתירות מחוץ לכותלי הכיתה. "הריקוד הופך להיות מעין שפה שמצמיחה חיבור לרגשות שלא דיברנו עליהם שנים", מוסיפה טל.

ראיון עם טל מלכה

טל מלכה, רקדנית, מאמנת ומייסדת Dance Factory, מדברת על החזון שהניע אותה לפתוח מקום שבו הגוף והנפש נפגשים בשיוויון. בראיון מיוחד היא מספרת על הדרך המקצועית והאישית שהובילה אותה למסקנה שרק בעזרת שיתוף ופתיחות ניתן לקדם העצמה נשית אותנטית.

החזון מאחורי המקום

"כילדה, ההתמודדות שלי הייתה עם החסמים שהם פנימיים ולא חיצוניים", משחזרת טל. "עברתי אימונים קפדניים, למדתי טכניקות מחול קלאסי, אבל הרגשתי שחסר לי מרחב חופשי לבטא את מי שאני באמת. כשהקמתי את Dance Factory, רציתי ליצור פלטפורמה שבה נייצר זהות ושייכות, ולא רק למלא שיעורי כושר. חשבתי על מרחב שיהיה ביתי, שבו נשים יוכלו להביע את רגשותיהן בתנועה ולצאת בתחושת שלמות".

אתגרים לא חסרו. בתחילת הדרך התחרתה Dance Factory עם סטודיו כושר סטנדרטי, והייתה הטענה שאמנם יש ביקוש לריקוד ברמה מקצועית, אך תהליך אישי עמוק אינו מושא של שיעורי כושר. "הוכחנו שהשילוב בין תיאוריה ופרקטיקה, בין תרגול גוף לפיתוח נפשי, יוצר מעגל חיובי שמחזיר את ההשקעה", היא מסכמת בגאווה.

סיפורים אישיים

טל משתפת גם מספר דוגמאות של נשים שהשתנו בזכות התרגול: נעמי בת 45, שעבדה שנים כעורכת דין ונאלצה להתמודד עם תחושת שחיקה; יעקובית בת 22, שסבלה מחרדות קהילתיות; ומיקה בת 29, שעברה גירושים קשים וגילתה במחול סיבה חדשה לתקווה. בכל אחת מהסיפורים, הריקוד שימש נקודת מפגש בין עבר להווה, כלי לריפוי ומפתח לשחרור רגשי.

אחת המשתתפות סיפרה לאחרונה איך בביצוע של תרגיל גמישות היא הוקעה מזכרונות ילדות מאב מרוחק, וכשהצליחה להחזיק תנוחת גשר למשך זמן ארוך, הרגישה שהיא גוברת על הפחדים. "זה הרגע שבו הבנתי שהגוף שלי מסוגל להעביר מסר – וזו נקודת המפנה", היא כתבה למנהלות הסטודיו.

השפעה על חיי היומיום

השיעורים ב-Dance Factory לא מסתיימים במוזיקה שיש בה יום קונקרטי. במפגשים האישיים שלאחר האימון, רבות מהמשתתפות מגלות שהביטחון שרכשו בא לידי ביטוי ביחסים בינאישיים, בעבודה ובגישה עצמית חיובית. הריקוד הופך לשרשרת של מחוות קטנות: עמידה זקופה יותר, מבט עין נחוש, דיבור ברור ובהירות בכוונות.

המשפחה והחברים תוהים איך ייתכן שנשים שהתחילו כאנשים ביישניות פתאום נוטלות חלק פעיל בשיחות, מניעות שינוי במקום העבודה ואפילו מצטרפות לפרויקטים אמנותיים. השינוי הוא לעתים כה משמעותי, שהן מציעות לחברותיהן להצטרף ושותפות חדשות נולדות בתוך הקהילה של סטודיו הריקוד.

בהרצאות וסדנאות שנלווים לשיעורים, עוסקים גם ביחסים בין נשים, בהעצמה קולקטיבית וביצירת תמיכה הדדית. זוהי סביבה שבה כל הצלחה אישיּת נחגגת, וכל כישלון מתורגם ללמידה ולהזדמנות לצמיחה. כך נבנית ברשת החברתית הפנימית חוסן נפשי ושיתוף פעולה שמתורגמים גם לפעילות קהילתית בסופי שבוע, במרכזים קהילתיים ובעמותות שונות.

סיכום

נשים רבות שמגיעות אל Dance Factory מוצאות כאן לא רק שיעורי ריקוד אלא מסגרת טיפולית וחינוכית שמלמדת להקשיב לגוף, לפרש תנועות כרגש ולהעצים את הדימוי העצמי. בשילוב בין ידע מקצועי להקשבה רגשית, מצליחות המשתתפות לפתח ביטחון מחודש, לשחרר מכאבים רגשיים ולהרגיש יותר שלמות עם עצמן – בתנועה ובחיים.