בשנים האחרונות נרשמת עלייה ברורה במספר הנשים בנות חמישים ומעלה שמתגרשות לאחר שנים ארוכות של נישואין, תופעה חברתית שמתרחשת בשקט יחסי אך נושאת איתה השלכות רגשיות עמוקות, מורכבות ולעיתים כואבות במיוחד.
עבור נשים רבות מדובר לא רק בפרידה מבן זוג, אלא בהתפרקות של זהות שלמה שנבנתה לאורך עשרות שנים סביב משפחה, זוגיות, תפקידים וציפיות, וכאשר כל אלו נעלמים בבת אחת נותר חלל שמציף שאלות קיומיות על ערך עצמי, אהבה, שייכות והיכולת להתחיל מחדש.
גירושין בגיל חמישים אינם דומים לגירושין בגיל צעיר יותר, משום שבשלב זה של החיים הנשים כבר חוו אכזבות, ויתורים והישרדות רגשית, והפחד מפני פגיעה נוספת חזק בהרבה.
החשש מזוגיות שנייה אינו נובע רק מהמפגש עם עולם הדייטים המשתנה, אלא ממקום עמוק יותר שבו הגוף והנפש זוכרים כאב ישן ומבקשים להגן.
מי היא חדוה אלה לב והחזון שמאחורי הפרויקט הרגשי שלה
בתוך המורכבות הזו פועלת חדוה אלה לב, מלווה רגשית לנשים, שפיתחה פרויקט ייחודי המתמקד בנשים גרושות בנות חמישים ומעלה, ומבקש לגעת לא בשאלה איך מוצאים זוגיות, אלא למה כל כך מפחיד להאמין בה מחדש.
חדוה, בעצמה גרושה אחרי 30 שנות נישאים, ואחרי 12 שנות זוגיות שניה, מלווה נשים שנמצאות בשלב שבו כלפי חוץ הן מתפקדות, עצמאיות ואפילו חזקות, אך בפנים מתנהל מאבק שקט בין הרצון בקרבה לבין פחד עמוק להיפתח שוב.
הגישה שלה אינה מבטיחה פתרונות מהירים או סיסמאות מעודדות, אלא מציעה תהליך רגשי עמוק שמתחיל בהבנה של המקור לפחד ולא בניסיון לעקוף אותו.
לדבריה, נשים רבות מגיעות אליה כשהן משוכנעות שהבעיה היא הגיל, השוק או חוסר המזל, אך ככל שהתהליך מתקדם מתגלה שהקושי האמיתי יושב על חוויות רגשיות מוקדמות הרבה יותר, כאלה שנצרבו עוד בילדות והמשיכו לנהל את מערכות היחסים הבוגרות.
״הפחד מזוגיות שנייה לא נולד בגיל חמישים״
כשאני שואל את חדוה מה הדבר הראשון שהיא פוגשת אצל נשים גרושות בנות חמישים ומעלה, התשובה שלה חדה וברורה.
״אני פוגשת פחד מאוד גדול״, היא אומרת,
״פחד להיפגע שוב, פחד לאבד את העצמאות, פחד לגלות שעוד פעם בחרתי לא נכון, אבל מעל הכול פחד עמוק להאמין שמישהו באמת יכול לראות אותי ולבחור בי כמו שאני״.
לדבריה, הפחד הזה אינו רציונלי ואינו נעלם באמצעות שכנוע עצמי או מחשבה חיובית.
מדובר בפחד שמופעל דרך הגוף, דרך זיכרון רגשי, ודרך מנגנוני הגנה שנבנו לאורך שנים.
״הרבה נשים אומרות לי – אני רוצה זוגיות״, היא מוסיפה,
״אבל ברגע שמישהו מתקרב, משהו בהן נסגר, הגוף מתכווץ, הראש מתחיל לחפש תירוצים, ופתאום הרצון נעלם״.
הקשר הישיר בין גירושין בגיל מבוגר לבין חוויות ילדות לא מעובדות
אחד הנושאים המרכזיים שעולים בעבודה של חדוה הוא הקשר הישיר בין חוויות הילדות לבין הקושי בזוגיות שנייה.
נשים שגדלו בתחושה שעליהן לרצות כדי לקבל אהבה, להיות חזקות כדי שלא ינטשו אותן, או לוותר על הצרכים שלהן כדי לשמור על קשר, נושאות את הדפוסים האלו אל תוך הזוגיות הבוגרת, גם אם הן אינן מודעות לכך.
כאשר הזוגיות מתפרקת בגיל חמישים ומעלה, הכאב אינו רק על הפרידה עצמה, אלא על חוויה מוכרת של נטישה, אובדן או חוסר ערך, והגירושין משמשים כטריגר שמציף פצע ישן שלא זכה לריפוי.
״נשים אומרות לעצמן – זה בגלל הגירושין״, מסבירה חדוה,
״אבל בפועל הגירושין רק פתחו דלת לכאב שהיה שם תמיד״.
emid – זיהוי הטריגרים שמנהלים את הבחירות הרגשיות
במסגרת הליווי שלה משלבת חדוה את גישת emid, שמאפשרת לנשים לזהות את המקומות שבהם הרגש מנהל את התגובה עוד לפני שהמחשבה נכנסת לפעולה, כל זה דרך זיהוי תנועת עיניים.
emid מתמקד בזיהוי רגעי ההפעלה הרגשית, אותם מצבים יומיומיים שבהם הגוף מגיב בפחד, הסתגרות או ריצוי, גם כאשר אין איום ממשי בהווה.
״ברגע שאישה לומדת לזהות את הטריגר״, אומרת חדוה,
״היא מבינה שהתגובה שלה לא קשורה לגבר שמולה, אלא לזיכרון רגשי שהופעל״.
העבודה אינה מתמקדת בעבר כזיכרון בלבד, אלא בהשפעה הישירה שלו על הבחירות בהווה, וביכולת לעצור תגובה אוטומטית ולבחור אחרת.
נשים בנות חמישים פלוס – עצמאיות כלפי חוץ, פגיעות מבפנים
אחת התופעות הבולטות בקרב נשים גרושות בגיל הזה היא הפער בין העצמאות החיצונית לבין הפגיעות הפנימית.
רבות מהנשים בנו לעצמן חיים יציבים, קריירה, שגרה וביטחון כלכלי, אך בפנים קיים געגוע עמוק לאינטימיות, שותפות וחיבור רגשי.
״הרבה נשים אומרות לי – אני לא חייבת זוגיות״, מספרת חדוה,
״ואני מאמינה להן, אבל השאלה האמיתית היא האם זו בחירה חופשית או מנגנון הגנה״.
לדבריה, כאשר הבחירה להיות לבד מגיעה ממקום של פחד ולא ממקום של שלמות פנימית, היא מלווה בתחושת החמצה, בדידות ושקט כואב.
שינוי תפיסה – מזוגיות כהישרדות לזוגיות כבחירה מודעת
התהליך שחדוה מובילה אינו מכוון בהכרח למציאת בן זוג, אלא ליצירת חופש רגשי שמאפשר בחירה אמיתית.
נשים שעוברות את התהליך לומדות להבחין בין רצון אמיתי לבין פחד, בין צורך בקשר לבין הישרדות רגשית.
״כשאישה מפסיקה לחפש מישהו שיציל אותה או ימלא לה חסך״, היא מסבירה,
״היא מגיעה לזוגיות ממקום אחר לגמרי״.
זוגיות שנייה בגיל חמישים, לדבריה, אינה אמורה לשחזר את הדינמיקות הישנות, אלא לאפשר חיבור בוגר, שוויוני ומודע יותר, כזה שאינו מבוסס על ויתור עצמי או פחד מנטישה.
גירושין כסוף או כהתחלה חדשה
המסר המרכזי שעולה מהשיחה עם חדוה אלה לב הוא שגירושין בגיל חמישים אינם חייבים להיות סוף כואב, אלא יכולים להפוך לנקודת מפנה משמעותית.
נקודה שבה אישה עוצרת, מתבוננת פנימה, ומסכימה לפגוש את המקומות הכואבים שלא זכו למענה לאורך השנים.
העבודה הרגשית שחדוה מציעה אינה מבטיחה אהבה חדשה, אך היא כן מבטיחה חיבור עמוק יותר לעצמך, חופש רגשי, ויכולת לבחור ממקום שלם ולא מתוך פחד.
ובמקרים רבים, דווקא מהמקום הזה, הזוגיות כבר נראית אחרת לגמרי.